הרגשתי שיש מישהו מקצועי, אמין ואחראי
שבועיים אחרי…….
ביום שלישי 13 ביולי 2010 עברתי ניתוח זעיר פולשני באמצעות מיכשור לאפארסקופי על ידי ד"ר ארנון קרונגרד. ביום ראשון 18 ביולי חזרתי הביתה.
עשרה ימים לאחר החזרה הביתה ולהתחלה של החזרה לשיגרה, החלטתי לשבת לכתוב מספר משפטים כשהכל עדיין טרי.
המנותח:
בן 54, בחודש אפריל במסגרת בדיקות דם תקופתיות שאל רופא המשפחה אם אני מעוניין לבצע בדיקת PSA. לשאלתי הסביר את מטרת הבדיקה, הזהיר והרגיע שישנה אפשרות שתוצאות הבדיקה יהיו גבוהות מעבר לגבול העליון, גם כאשר זה לא מדובר בסרטן הערמונית. מאחר ומטרת הבדיקות התקופתיות הם לצורך גילוי מוקדם, לא הייתה לי שום התלבטות וביקשתי שהבדיקה הפעם תכלול גם את מרכיב ה – PSA.
תוצאות PSA לא איחרו להגיע: בבדיקה הראשונה 6.45, בבדיקה נוספת 6.81. לאחר בדיקת אולטראסאונד התברר שבלוטת הערמונית מוגדלת והתחנה הבאה הייתה אורולוג מומחה ששלח אותי לבצע ביופסיה. בבדיקה נלקחו 6 דגימות מימין ו- 6 דגימות משמאל. חודש לאחר מכן, ביום 15 יוני, חזרו תוצאות הביופסיה. על פי הבדיקה הפתלוגית נמצאה דגימה אחת סרטנית 3+4 = 7 גליסון (מתוך 6 דגימות שנלקחו מצד שמאל); בצד ימין שש הדגימות היו בסדר.
במהלך הפגישה אצל האורולוג הוסברו האופציות לטיפול. כבר במהלך פגישה זו החלטתי ללכת על ניתוח להסרת בלוטת הערמונית, לאחר שהבנתי שבמידה והתאים הסרטניים עדיין רק בבלוטה אחוזי ההחלמה מהסרטן גבוהים ביותר.
מה שנשאר לעשות זה להחליט איזה סוג ניתוח והיכן לעבור את הניתוח. נתון שהיה משמעותי בתהליך קבלת ההחלטה הייתה העובדה שכרטיסי הטיסה הזוגיים לטיול של חודש בנפאל מוכנים, כולל מלונות ופורטר שאמור ללוות אותנו בטרק המפורסם, אראונד אנפורנה, בחודשים ספטמבר – אוקטובר.
לקחתי לעצמי יומיים לצורך קבלת ההחלטה. מעיון מעמיק באינטרנט התברר שישנם בגדול 2 סוגים של ניתוחים: הניתוח הרגיל וניתוח זעיר פולשני (לאפארוסקופי).
בשלב זה קראתי בעיון התייחסויות והמלצות של רופאים ומטופלים לסוגים השונים של הניתוח. משכו את תשומת ליבי מספר המלצות (בעברית ובאנגלית) של מטופלים שעברו את הניתוח על ידי ד"ר ארנון קרונגרד במיאמי. בלטו ההתייחסויות ליתרונות של הניתוח הזעיר (מזעור הפגיעה הצפויה בעצבים, קיצור משמעותי של תקופת ההחלמה) כולל התהליך אותו הם עברו.
שלושה ימים לאחר קבלת תוצאת הביופסיה (יום שישי) יצרתי קשר במייל עם המרפאה של ד"ר קרונגרד. קיבלתי תשובה טלפונית חזרה, על הקו הייתה רותי אשתו של ד"ר קרונגרד. בהמשך לאחר העברת התוצאות של הביופסיה שוחח עמי ד"ר קרונגרד. לשאלתי לגבי הטיול לנפאל התברר שאם הניתוח יתבצע במחצית הראשונה של יולי לא אמורה להיות בעיה לצאת לנפאל בשליש הראשון של חודש ספטמבר, וכך במהלך שיחה זו תואם מועד הניתוח.
הגענו למיאמי ביום שישי 9 ביולי 2010. לאחר 3 ימי מנוחה והתארגנות, תואמה לנו פגישת רישום קצרה בבית החולים Aventura. לאחר הרישום הגענו למרפאת ד"ר קרונגרד עם הדגימות שלקחנו עמנו לפני היציאה לחו"ל ("לא היית רוצה לעבור את הניתוח אם יתברר, בבדיקה נוספת של הדגימות, שאין לך סרטן").
לאחר בדיקה והסבר לגבי התהליך והסיכונים קבענו להיפגש למחרת בשעה 06:00 בחדר הניתוח. הניתוח החל בשעה 07:30, ולאחר שעתיים הועברתי לחדר התאוששות ומשם למחלקה.
כ- 8 שעות לאחר הניתוח ירדתי מהמיטה למספר סיבובים במחלקה. למחרת בבוקר, 24 שעות לאחר הניתוח, לאחר ביקורת של ד"ר קרונגרד, שוחררתי בשעה 10:00 מבית החולים.
בשלושת הימים הנותרים עד הטיסה חזרה לארץ נמשך תהליך ההתאוששות וההחלמה בביקורת של ד"ר קרונגרד.
תוצאות הבדיקה הפתולוגית הראו שתאים סרטניים היו בשני הצדדים של בלוטת הערמונית ולא רק בצד שמאל כפי שהתקבל בתוצאות הביופסיה.
יצאתי מבית החולים מצוייד בקטטר (עם שקית צמודה לירך ליום ושקית גדולה יותר ללילה) וכרית ישיבה מיוחדת שליוו אותי בנאמנות גם בטיסה לארץ.
ביום א' האחרון, 11 ימים אחרי הניתוח, רופא המשפחה שלף את הקטטר ותהליך ההתאוששות נמשך. בשבוע זה צריך להתחיל להתרגל להשתין בצורה חופשית (לעיתים חופשית מידי…….). במהלך תקופה זו נשמר קשר מיילים מועיל עם ד"ר קרונגרד.
מה שנשאר זה לא לשכוח את בדיקות הדם PSA שאמורות לתת אינדיקציה לתוצאות הניתוח … וליהנות מהטיול בנפאל!
ואשתו:
לא פשוט לקבל בשורה כזו, ככה פתאום בלי שום התראה מוקדמת. אבל לא זה מה שבכוונתי לספר. אתאר מה עבר עלי מרגע ההתארגנות בארץ לנסיעה ועד היום שבועיים אחרי….
לא הייתי מעורבת ב"סידורים" כגון הביטוח, הטיסות, המלון, וכדומה. בעלי היה זה שפנה לחברת הביטוח, ומרגע שהוגשה הבקשה, היתה זו רותי אשתו של ד"ר קרונגרד שהמשיכה את הטיפול מול חברת הביטוח. היא גם זו שדאגה להמליץ לנו על מלון ואף להזמין עבורנו דירה במלון דירות על חוף הים במיאמי ביץ. היא זו שרצתה לבוא לאסוף אותנו משדה התעופה (לא היה צורך, שכרנו רכב), וגם לבוא לבקר במלון ולוודא שהכל בסדר (לא יצא לפועל כי אנחנו לא היינו זמינים).
מרגע שפגשנו את רותי ועד שעלינו למטוס חזרה, הרגשתי שאנחנו לא לבד, היא קיבלה את פנינו, דאגה להכל. בזמן שישבתי מחוץ לחדר הניתוח היא הגיעה (עם כיבוד), כדי להיות איתי, לראות מה שלומי ולעודד.
במהלך הימים שאחרי הניתוח נמשך הקשר עם ד"ר קרונגרד, אשר התקשר פעמיים ביום לברר מה המצב. ואשר דאג לעדכן בכל הפרטים את הרופא בארץ עוד לפני חזרתנו. אין לי ספק, שהמקצועיות של ד"ר קרונגרד, היחס והדאגה שלו ושל רותי, תרמו רבות להרגשה שיש על מי לסמוך.
ואכן, כל מה שנאמר לנו לפני לגבי הניתוח, ההרגשה, משך זמן ההחלמה, הכאבים – מעטים מאד; המנותח אפילו לא לקח משככי כאבים – היכולת לטוס חזרה הביתה כעבור ארבעה ימים, הכל התברר כנכון. מאז הניתוח ועד היום כשאנחנו בארץ נמשך הקשר הרצוף עם ד"ר קרונגרד המתעניין בשלומו של המנותח ונותן עצות והנחיות.
כמי שהיתה לצידו של המנותח, הרגשתי שיש מישהו מקצועי, אמין ואחראי שמטפל ודואג.
