אין להסס
אבי אופיין כחולה בסרטן הערמונית לקראת שנתו השמונים ומאז למעשה הייתי בקבוצת סיכון לחלות גם אני באותה מחלה.
מגיל 50 לערך נהגתי לעבור בדיקת PSA יחד עם בדיקה רקטלית ידנית ע"י אורולוג. ערך ה-PSA שלי, במהלך השנים האחרונות התייצב על 1.5 וגרם לי לשאננות מה, עד כדי כך ששכנעתי אפילו את הרופא לוותר בשנה מסוימת על הבדיקה הרקטלית (שאף אחד לא אוהב, בוודאי אנוכי).
בחודש יוני 2010, במהלך הבדיקה הרקטלית (אותה דחיתי במס' חודשים), הרגיש האורולוג, כהגדרתו, במשהו חשוד בצד ימין של הערמונית ושכנע אותי שעלי לעבור בדיקת ביופסיה, ע"מ לשלול כל אפשרות לגידול ממאיר.
ביופסיה ? אני ? איך נפל עלי הדבר הזה ? טוב, אין ברירה, וניגשתי לבצע את בדיקת הביופסיה, כחודש לאחר הבדיקה הרקטלית.
זו היתה בהחלט חוויה מאד לא נעימה. משום מה, לא מטשטשים את הנבדק וחשים במהלך כל התהליך, האורך כשעה, את הדקירות (12 במספר) בהן נלקחות הדגימות מהערמונית באמצעות מזרק המוחדר לערמונית דרך פי הטבעת.
בסיום התהליך, מסר לי הרופא שהכל בסדר וקבע תור לניתוח התוצאות. בחודש אוגוסט הגעתי לרופא ועם כניסתי אליו, אפילו לפני שהתיישבתי על הכיסא, הוא אמר לי שהתוצאות "אינן טובות".
התוצאות הראו שמתוך 6 דגימות בצד ימין, 4 נמצאו ממאירות, בעוד שצד שמאל נמצא נקי לחלוטין. הפתולוג קבע את הממצאים ברמה של גליסון 6 (היא דרגת הממאירות הנמוכה ביותר).
כאשר מקבלים דיאגנוזה כזו, השמיים פשוט נופלים עליך. סרטן ? אצלי ? מה פתאום, זו בוודאי טעות ! מה עושים ? כל מהלך החיים משתנה לפתע ומקבלים פרופורציה שונה לחיים.
התחלתי ללמוד את הנושא. נפגשתי עם איש יקר – לני הירש – אשר המליץ בפני לקבל חוות דעת נוספות, הן מפתולוג והן מרופאים נוספים המתמחים במיוחד בתחום האורו-אונקולוגי.
במהלך של מס' חודשים, למדתי שקיימים מגוון של שיטות טיפול, מ"שב ואל תעשה כלום" ועד כריתה רדיקלית של הערמונית. המידע רב ומגוון ומאד מבלבל, אך החלטתי שאינני מוכן לקחת כל סיכון, בוודאי בסוג של טיפול של "שב ואל תעשה כלום", או טיפולים חלופיים, כגון ברכיטרפיה וטיפולים נוספים, והטיפול שהכי מתאים לי ולמצבי (גליסון 6), הוא כריתה רדיקלית של הערמונית.
הכריתה הרדיקלית של הערמונית יכולה להיעשות באמצעות ניתוח פתוח, אותו פסלתי מיד על הסף, לאחר שהבנתי שתהליך ההחלמה ממושך וכרוך בכאבים רבים. החלטתי להתמקד בשתי שיטות ניתוח : רובוטי או לפרוסקופי.
העיקרון שהנחה אותי בקבלת ההחלטה הסופית, הוא מיומנות הרופא המנתח ואיכותו כרופא וכאדם. הניסיון בארץ עם שתי שיטות ניתוח אלו, מאד מוגבל והחלטתי לבדוק אפשרות ביצוע ניתוח כזה בחו"ל.
ביצוע ניתוח בחו"ל מחייב שיהיה לכך כיסוי ביטוחי. למזלי, היה לי הכיסוי הביטוחי לביצוע ניתוח כזה בחו"ל וכל מה שהיה להחליט, מהו הניתוח המועדף : רובוטי או לפרוסקופי.
רובוט הוא מכונה, המופעלת ע"י מנתח, אך בכ"ז, המדובר במכשיר מכני, המופעל אלקטרונית. מצב זה הרתיע אותי ובבדיקת החלופה השניה – ניתוח לפרוסקופי – הגעתי למכון קרונגרד במיאמי.
נפגשתי עם ד"ר ארנון קרונגרד ואשתו רותי בחודש ספטמבר 2010 וכבר אז נוצרה כימיה טובה ביננו. ארנון, הסביר לי היטב המצב ואת ההשלכות מניתוח כזה, ללא כל ניסיון להסתיר ממני משהו. הוא היה נחוש שהזמן איננו פועל לטובתי ועלי לקבל החלטה בהקדם, למרות ערך הגליסון ו-PSA הנמוכים שלי.
מכיוון שבנקודת הזמן בה נפגשנו, לא היה בידי עדיין המימון המתאים ואף תוכננה עבורי בדיקת MRI בחודש נובמבר 2010, השהיתי החלטתי, אותה קיבלתי לבסוף, בחודש דצמבר 2010, לבצע אותה בחודש מרץ 2011 במיאמי ארה"ב, לאחר שנפגשתי עם מס' מנותחים שעברו את הניתוח אצל ארנון (ושכולם המליצו לי לא להסס ולבצע הניתוח אצל ארנון).
לאחר שנקבע סופית המועד המתאים, קיבלתי את כל החומר הנדרש לקראת הניתוח מרותי, ובמהלך תקופה זו של מס' חודשים, עד הניתוח, קיבלתי את מלוא הסיוע והתמיכה בכל ההכנות והבדיקות הנדרשות לניתוח, במהירות, במאור פנים ובהרחבה, ככל שדרשתי.
הגעתי למיאמי ביום 9/3/11. נפגשתי עם ארנון ורותי ביום 10/3/11 להכנות אחרונות, לקראת הניתוח שתוכנן ליום המחרת : 11/3/11.
ביום 11/3/11 בבוקר, התייצבתי יחד עם בת הזוג שלי בבית החולים. קיבלתי ליווי אישי וצמוד, בכל מה שקשור במילוי הטפסים לקראת הניתוח ותוך פחות משעה, מצאתי עצמי בחדר הניתוח, כאשר חיוכו הרחב של ארנון מקבל אותי ומרגיע אותי.
התעוררתי מס' שעות לאחר מכן, מובל מחדר ההתאוששות לחדר האישפוז, כאשר אני מחובר לצינורות שונים היוצאים מחלקים שונים מגופי.
ארנון התייצב בחדר לקראת הצהריים, מסר לי שהניתוח עבר בהצלחה ושלא הבחין בשום דבר חריג. הוא מסר לי הנחיות נוספות לקראת שהיית הלילה (היחידה שהייתה לי) בבית החולים, ומסר לי שיגיע למחרת לבדוק אותי ולשחרר אותי מבית החולים (בהנחה שמצבי יאפשר זאת).
ואמנם, ביום המחרת הגיע שוב ארנון, בדק אותי ומסר לי שאני יכול כבר להתהלך ושהוא משחרר אותי למלון בו שהייתי.
התרחצתי לפני עזיבתי את החדר וחזרתי למלון. נשארתי מחובר רק לקטטר (די מגביל, אך מתרגלים לכך די מהר).
במהלך שהייתי במלון, ארנון ורותי אשתו צלצלו בכל יום לוודא מה מצבי, כאשר את תוצאות הביופסיה הסופיות, הביא ארנון למלון באופן אישי. מכיוון שתוצאות אלו הראו החמרה במצב, הרגיע אותי ארנון שלא אדאג ושמצבי טוב ואין לי מה לדאוג.
חזרתי ארצה, כשבוע לאחר הניתוח, ולאחר 10 ימים, הוציאו לי את הקטטר. מוטיב השליטה בשתן, אשר הדאיג אותי מאד, התגלה כפחות חמור ממה שחשבתי וכיום, לאחר יותר מחודש מהניתוח, השליטה שלי בשתן הינה ממש מוחלטת (למרות שעדיין אני משתמש בפד – רק למען הרגשת הביטחון).
חזרתי לעבודה, כשבוע לאחר הוצאת הקטטר, וכיום אני מתפקד באופן מושלם, כאילו לא עברתי ניתוח כה מורכב, ככריתה רדיקלית של הערמונית.
מאז שובי לארץ, אני בקשר קבוע עם רותי וארנון, המלווים אותי באופן צמוד בכל שאלה העולה והקשורה במצבי שלאחר הניתוח, במהירות ובצורה בהירה וברורה.
המסקנה שלי הינה אחת ויחידה : אם המצב מתאים לניתוח לפרוסקופי (ולא כל מצב מתאים לסוג ניתוח כזה), אין להסס : ד"ר ארנון קרונגרד הינו האיש המתאים ביותר לביצוע משימה זו, עקב ניסיונו הרב ואיכותו כאדם וכרופא.
גרשון פלג — הרצליה
